בד לא-מעכב בעירה הוא סוג של טקסטיל לא-ארוג העשוי בעיקר מפוליאסטר (פולימר של חומצה טרפתלית או דימתיל טרפתלאט ואתילן גליקול). הוא מאופיין בחוזק גבוה, גמישות טובה, משטח חלק, עמידות בפני שחיקה ואור מעולה ועמידות בפני קורוזיה, אם כי יש לו יכולת צביעה גרועה יחסית. החומר נוצר באמצעות סידור כיווני וקשירה של סיבים, החומר עמיד ללחות-, נושם וגמיש.
תכונות מעכבי בעירה-מושגות באמצעות הוספת מעכבי בעירה-על בסיס הלוגן, זרחן אורגני, מעכבי בעירה או אי-אורגניים, כאשר מעכבי בעירה על בסיס-ברום הם הנפוצים ביותר. תהליכי הייצור מתחלקים לשתי קטגוריות: סיבים מחוררים במחט-מעכבת להבה- (כאשר הסיבים שלובים זה בזה באמצעות ניקוב מחט) וסיבים-מעכבי אוויר חם-מעכבי בעירה (כאשר רשת הסיבים מועברת דרך תנור אוויר חם-). החומר חייב לעמוד בתקני בדיקה כגון US CFR 1633 (קצב שחרור חום שיא פחות או שווה ל-200 קילוואט במשך 30 דקות עבור מזרונים), UK BS 5852, ו-US TB 117 (זמן בעירה פחות מ-8 שניות או שווה ל-8 שניות), המתאים לשווקים של{16}}מזרנים גבוהים, טקסטיל אירופאי עם מזרנים נמוכים יותר, דרישות בטיחות-אש, בהתאמה.

היישומים משתרעים על פני שש קטגוריות עיקריות, כולל ציוד מגן רפואי, חומרי בנייה-עמידי אש וחומרי סינון לרכב; מצע הפוליאסטר מציע גם עמידות בחום וגם בפני קורוזיה. תהליכי ייצור מסוימים משתמשים בטכנולוגיית מעכבת להבה- סינרגטית המשלבת דימתיל מתיל-פוספונט (DMMP) ובוראט אבץ ליצירת שכבת מחסום מגוננת.
