הייצור של בדים לא-ארוגים כולל בעיקר שני שלבים: יצירת רשת ואיחוד. ראשית, סיבים בסיסיים או חוטים רציפים מפוזרים באופן שווה ליצירת רשת סיבים באמצעות שיטות כגון קרפה, הנחת-אוויר או הנחת- רטובה. לאחר מכן, הסיבים נקשרים-או באמצעות הסתבכות פיזית או הידבקות כימית-באמצעות טכניקות כמו-חבטת מחט, הידרו-הסתבכות (הסתבכות), מליטה תרמית או קשר כימי ליצירת יריעה יציבה.
מטליות מטבח נפוצות, למשל, מיוצרות בדרך כלל תוך שימוש בתהליך ההסתבכות הידרו-. סילוני מים בלחץ גבוה- משמשים לחיבור הסיבים, ומבטיחים שהחומר נשאר רך תוך מתן כושר הספיגה והעמידות הנדרשים. תהליך זה מבטל את הצורך בקשרים כימיים, וכתוצאה מכך מוצר בטוח יותר המתאים למגע ישיר עם כלי אוכל.
